היה היו שתי אסיפות, שישבו על ספסל בגן וחיכו... להתאסף.

פנתה האחת אל חברתה ואמרה, אני קודמת לך, את יודעת?

נענתה חברתה, יודעת, יודעת, הוחלט שאת תתאספי לפניי,

למרות שאני וותיקה הרבה יותר ממך, נולדתי לפני שנתיים.

צחקה האחת בקול גדול – הצחקתיני אחותי אסיפה,

מרגע שנולדתי אותי ניסו למנוע.

וממך? ממך סתם התעלמו...

ישבו השתיים והביטו בזמן החולף לו מנגד.

תגידי, שאלה השניה, אז למה את לא מתאספת כבר?

ענתה לה - אמרו לי שזה נורא מסובך שאני אתאסף,

יש כנראה סכנה של מדרון חלקלק, חייבים עוד לחשוב על זה.

פחח, הפטירה השניה בביטול, לי הם קראו מלחמת עולם...

עודן מדברות והנה אסיפה שנתית עוברת על פניהן

ובידה תקציב ביישן, משורטט באותיות טל ומטר.

מה אתן עושות כאן? התפלאה

מחכות להתאסף לדיון ציבורי – ענו שתיהן במקהלה.

ואת אנה תרוצי? את לא רואה שיש כאן תור?

יקרות שלי, ענתה, אם חפצתן להתאסף קחו דוגמא ממני.

צ'יק וצ'ק, באים והולכים, כמעט ולא מרגישים שהייתי.

וחיש המשיכה לה לדרכה.

חכי! צעקו שתיהן. אז אפשר להתאסף אחריך?

אל תגזימו, צחקקה. סבלנות, לא כל רגע מכנסים אסיפה!